כלל חברה לביטוח בע"מ נ' משאהרה ואח'

פסק דין

בפני תביעת שיבוב על סך 8,195 ₪ שהוגשה על סכום הכסף ששילמה המבטחת, התובעת, למבוטח שלה (הנתבע 2) בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים שארעה ביום 28.12.08.

לטענת התובעת ביום 28.12.2008 הרכב המבוטח עמד באור אדום בצומת מרומזרת. הרכב של נתבע -1 הפוגע- שנסע מאחור, פגע ברכב המבוטח מאחור והסב לו נזק.

התובעת טוענת כי הנתבע 1 לא נקט בזהירות סבירה ולכן אירוע התאונה התרחש בשל רשלנותו.

הנתבע 1 הגיש כתב הגנה ובו טען כי הנתבע 2 חתם ביום 29.12.2008 על כתב סילוק כלפי הנתבע 1 בו התחייב כי תמורת קבלת סך של 1,250 ₪ הוא מוותר על כל דרישת תשלום נוספת בעקבות התאונה. הנתבע 2 ציין בכתב הסילוק כי הוא מסלק גם את תביעות התובעת כלפי נתבע 1. משהתברר לתובעת שזו טענת ההגנה של הנתבע 1 הגישה כתב תביעה מתוקן ובו תבעה גם את המבוטח שלה, הנתבע 2, בשל כך שהוא ויתר על זכות התובעת לשיבוב ועל פי הוראות סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981.

התובעת טוענת כי מאחר והיא ביטחה את הרכב המבוטח לפי הפוליסה ושילמה למבוטח את נזקיו עוברות אליה זכויותיו של המבוטח והיא זכאית לתבוע את הנזקים מהמזיק- הנתבע 1- כמי שגרם לתאונה ומהנתבע 2 כמי שויתר על זכותה לתבוע שיבוב.

הנתבע 1 טוען נהג הרכב (נתבע 2) סטה בחופזה מנתיבו כדי לתפוס מקום בנתיב הימני, קרוב ככל הניתן לקו הזינוק, ובכך לייתר עצירה מאחורי שיירת רכבים שעצרה לפניו בנתיב נסיעתו השמאלי שממנו סטה. הנתבע 1 טוען כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנות נתבע 2, וזאת, כאמור, בנוסף לטענתו לפיה הסכים עם הנתבע 2 שתמורת 1,000 ₪ שקיבל ממנו הנתבע 2 לא יהיו תביעות נוספות נגדו בשל התאונה. (בתחילה סוכם על פיצוי של 1,250 ואולם לאחר מכן הסכים הנתבע 2 להוריד את הסכום ל 1,000 ₪)

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים על רקע מכלול הראיות הגעתי למסקנות כדלהלן:

א. התאונה ארעה ברשלנותו של הנתבע 1 שנכנס מאחור ברכב הנתבע 2. עצם העובדה שהנתבע 1 הסכים לשלם לנתבע 2 סך של 1,250 ₪ (ולבסוף 1,000 ₪) מלמדת שאף הוא הכיר באחריותו.

ב. באשר לטענת הויתור על תביעה נוספת באמצעות מסמך הסילוק, הנתבע 2 מעיד בדבר נסיבות כתיבת המסמך:

"אני חתום על המסמך שצורף לכתב ההגנה ואולם לא קיבלתי העתק ממנו בעת החתימה. המסמך לא נכתב בכתב ידי, אני לא יודע מי כתב אותו. במסמך כתוב שקיבלתי 1,250 ₪ ובפועל קיבלתי רק 1,000 ₪."

(ע"מ 2 שורות 13-14 לפרוטוקול בית המשפט).

הנתבע 2 מסביר כי הסכים לקבלת הסכום מן הסיבה הבאה:

" אמרתי לעצמי שגם אם אתבע את חברת הביטוח שלי אצטרך לשלם בסופו

של דבר השתתפות עצמית וביטול הנחת העדר תביעות."

(ע"מ 2 שורות 19-20 לפרוטוקול בית המשפט).

העובדה כי הנתבע 2 הודיע לחברת הביטוח באותו יום על התאונה מחזקת את גירסתו כי חשב שמדובר בהשתתפות עצמית:

" ביום התאונה הודעתי לחברת הביטוח שלי על התאונה ..."

אני הלכתי בתום לב. לא הייתה לי כל כוונת זדון."

(ע"מ 2 שורות 28-30 לפרוטוקול בית המשפט).